• Naama Esther Leibson

כתיבה - על שום מה

עודכן: 28 באוק׳

״כתיבה היא הפעולה של רישום סימנים גרפיים בעלי משמעות כגון אותיות, מספרים, מילים ומשפטים, סימנים, סמלים ותווים על מצע כלשהו: דף נייר, לוח חרס, בד וכדומה. הכתיבה נעשית על ידי שימוש בכלי כתיבה ובעידן הטכנולוגי היא יכולה להיעשות גם באמצעות מחשב או מכונת כתיבה, על ידי הקלדה על גבי מקלדת ומוקרנת על גבי מסך.
מטרת הכתיבה היא להעביר מידע בשפה כלשהי, כאשר לכל שפה יש מערכת כתב משל עצמה. ״

- ויקיפדיה




התיעוד הראשון של כתיבה הופיע סביב 4000 שנה לפנה״ס במזרח התיכון. והאלפבית הראשון כ-2000 שנה אח״כ (מסתבר שלוקח זמן לעבור מציור של אייל לאותיות ״א-י-י-ל״. לא מובן מאליו!) כלומר נוצר תהליך (ארוך) של התפתחות מערכת אותיות, חיבורן ליצירת מילה או מילים שירכיבו משפטים ועד ליצירת טקסט שמעביר מידע.


אבל האם מטרת הכתיבה היא רק להעביר מידע?

מי הוא זה שמקבל את המידע?

והאם מי שמקבל את המידע (הנמען) משפיע על תוכן הטקסט?

בהינתן נמענים שונים - האם ואיך ישתנה התוכן?


טוב, אז מחקר אקדמי לא יהיה פה (למרות שזה מפתה), אבל השאלה הבאה היא בעייני שאלה שכל אדם כותב צריך לשאול את עצמו.


למה אנחנו כותבים?


השאלה המתבקשת הבאה היא: למי אנחנו כותבים?

והיא לא פחות חשובה, אבל - פרה פרה.


אני מזמינה אתכם לעצור רגע את הקריאה, לקחת דף ועט, לרשום ככותרת את השאלה ״למה אני כותב/ת?״ ולתת ליד לחשוב בעזרת העט - פשוט לכתוב, ענו לעצמכם על השאלה הזו. בקצרה, כמה דקות/ פסקה/ משפט/ דף שלם זה לא משנה.


סיימתם?

אז קדימה, בואו נמשיך -


פרה 1

אנחנו כותבים (סיפורים) כדי...

לבדר את עצמנו? אולי כדי לטייל בעולמות מוזרים וחדשים?

לחוות פחד? צחוק? להתרגש? לבכות? להתאהב? - להרגיש משהו.

לחשוב אחרת.

להיטמע כל כך חזק ועמוק במקום אחר שלרגע אשכח מעצמי ומחיי.


איך אנחנו עושים את זה?

כותבים עלילה מרגשת?

דמויות מרתקות?

סביר להניח...

שימוש בשפה ספרותית, כמעט לירית, מעוררת השראה?

אולי.


או שאנחנו כותבים בשבילנו, לעצמנו, על חיינו, על המחשבות והרגשות שלנו, על מה שעובר עלינו או דברים שהיינו רוצים שיקרו לנו. איחולים, חלומות, כמיהות, תשוקות, סודות שאי אפשר לספר לאף אחד חוץ מלדף הריק.


צורת כתיבה עבורנו ביומן היא אחת הדרכים הנהדרות ליצור מרחב שבו מותר להגיד הכל. וגם זה לא קל. כי לקרוא את מה שכתבנו יכול להעלות ביקורת פנימית והשתקה. וגם על זה מעניין להתבונן.

בכל מקרה, הדף הוא כלי כיבול אינסופי שיכול להכיל ולהכיל ולהכיל - עד שהמחברת תיגמר. וגם אז אפשר לקנות חדשה או לפתוח קובץ חדש ופשוט....להמשיך.


גילוי נאות - יש לי ארון בבית שמוקדש כולו ליומנים. כן כן, ארון שלם בבית שכולו יומנים. מגיל 8 בערך וכ30 שנה מאוחר יותר...

בין הדפים הללו יש הכל. החל מיומני מסע דרך מחשבות ורגשות סטייל ״יומני היקר...״, ציטוטים וטקסטים מעוררי השראה ועד לסיפורים שונים כמו ״אליסון גרין״ גיבורה אמיצה שיוצאת להרפתקאות בעולם (בתחילת שנות ה90 לא היו הרבה גיבורות ספרותיות כמו היום, אז המצאתי לי אחת).

השימוש העיקרי שלי בכתיבה היא על מנת לקבל מעט מרחק, אפילו אם זה המרחק שבין הראש שלי ועד לדף שעליו אני כותבת, מדובר באורך היד שלי מהכתף ועד לסוף האצבע (לא מדדתי אף פעם) זה אמנם לא הרבה אבל מצאתי שזה בדיוק המרחק שאני צריכה כדי לקבל מעט פרספקטיבה על הדברים. וכמה שזה עוזר. גם לתת דרור לדברים שבחיים לא אוכל להגיד בקול רם אבל בעיקר כדי לחשוב.


מבחינתי, כתיבה היא חשיבה עם עט ביד.

אפשר לערוך ולערוך ולערוך - אבל בסופו של יום, מה שאתם רואים על הדף הן מחשבות בצורת מילים שמתגבשות לכדי תמונה.

והתמונה הזו היא סיפור.


אין דבר יותר כיף מלבטא את המחשבות שלי, שאלות שיש לי על החיים או נושאים שאני רוצה לעסוק בהם - דרך סיפור. זה כמעט תמיד מתחיל מכתיבת רצף ואז תרגילי כתיבה יוצרת ומוצא את דרכו להיבנות כסיפור, את התהליך הזה נלמד איך לעשות במפגשים שלנו.

תחילה, התהליך הוא אינטואיטיבי, מוציאים הכל לדף, נותנים לפנימיות לומר את שלה ואז אט אט הוא הופך לתהליך מובנה שמושקעת בו מחשבה ערה: איך לבטא את הנושא שאני רוצה להתעסק בו דרך עלילה מעניינת, איך אני מייצגת את הקולות השונים בראשי דרך דמויות מעניינות? איך להשאיל לאותן דמויות את הרגשות שעוברים בי כאילו היו שלהן? ואיך לבנות מסע מנקודה א׳ שבה נשאלת שאלה ועד ת׳ הנקודה הסופית שבה אנו ככותבי הסיפור, עונים לעצמנו על אותה שאלה? לבנות מסע שלוקח על עצמו אתגר להתעסק בנושא שהוציא אותי לכתיבת הסיפור הזה מלכתחילה?

עונג צרוף.

עם רגעים של תסכול.

טוב גם רגעים של מה שנקרא ״מחסום כתיבה״, אי וודאות, אי הבנה ועוד כל מיני פינוקים שלגמרי שווים את הדרך.


במסע הכתיבה יש הרבה רגעים של ״חציבה בסלע״, התבוננות פנימה, רכישת מיומנות, למידה, הקשבה, הסכמה, התמודדות עם עצמי והמחשבות שלי, עם הקושי בלצאת לאור עם מה שיש לי להגיד וכו׳ וכו׳... אבל הדרך הזו, הכלי המדהים הזה שנקרא - סיפור. הוא כל כך מופלא, משחרר, מהנה ומכיל שאי אפשר שלא להתאהב.

ובשביל כל הרגעים היותר מאתגרים - בשביל זה הקבוצה קיימת. באווירה הקבוצתית רואים שהאתגרים לא פוסחים על אף אחד, זוכים לחיזוק (הדדי), פידבק מעודד ושואבים השראה זה מזו.

יש גם אותי, שתהיה שם להנחות, להכווין, לתת כלים, לשתף מהניסיון שלי (גם בתחום הכתיבה אבל בעיקר מתחום החיים עצמם).

וגם (ובעיקר) - יש אתכם.


אז למה אנחנו כותבים?

כדי להעביר מידע?

כדי לברר משהו עם עצמנו?

כדי לחקור ולהתבונן על נושא מסויים?

כדי לזכות בבמה?

לבטא ולהתבטא?

לפרוק?

לנשום?

לברוח?

להיות נוכחים?

להקשיב למה שהפנימיות רוצה לומר לי?

כל הנ״ל נכון?

שאלה טובה...


מה אתם אומרים? למה אתם כותבים? (מוזמנים לשתף אותנו) - מהי כתיבה עבורכם?


אתם מוזמנים לכתוב עוד קצת כעת על מהי כתיבה עבורכם ומדוע אתם כותבים. האם משהו השתנה בגישתכם, התרחב?

ואולי אינכם יודעים למה אתם כותבים וזה בסדר, בואו תגלו, או שתשאירו את זה בגדר תעלומה...תעלומות הן דלק נהדר לכתיבה יוצרת.



פרה 2


למי אנחנו כותבים?

אם הצלחתם לענות לעצמכם על השאלה הקודמת, סביר להניח שהתשובה לשאלה הזו כבר קיימת.


לפעמים אני כותבת לעצמי, לפעמים לאדם או אישה שלעולם לא יראו את המילים הללו, אולי לעצמי הקטנה, אולי לעצמי הזקנה, אולי לאהוב נשכח או למי שעבר מן העולם, אולי לבורא עולם או לקוראים עתידיים.


כל תשובה נכונה.


אפשר לכתוב למי שרוצים - מי שזה לא יהיה. מה שבטוח זה שתמיד, בראש ובראשונה, זה עבור עצמי. הכתיבה היא קודם כל עבור עצמי, אני בטוחה שגם ג׳יי. קיי. רולינג הביאה לידי ביטוי נושאים שעניינו אותה לחקור בינה לבין עצמה, גם אם עטופים בגלימות, שרביטים וקוסמים השייכים לטוב ואלו השייכים לרע.

בין אם מדובר ברב מכר או בפתק שכתבתי ל״אני שאהיה בעוד 5 שנים״ והכנסתי למגירה - זה היה עבורי. פרקתי, שחררתי, עשיתי עבור עצמי צעד.


כתיבה היא מתנת שמים עבורכם, עבורנו.

יש בה כוח להתחבר פנימה, לאפשר, לפתוח ערוצים, לבטא וליצור קשר.

גם אם נלך לאיבוד בתוכה, כיוון שמדובר במסע, בסופו של דבר, הכתיבה תחזיר אותנו הביתה.




4 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול