גם גדולי הכותבים בהווה ולאורך ההיסטוריה מתמודדים מעת לעת עם חסמי כתיבה. איך מחזירים את התנועה לתהליך היצירה אישי.

 

נגלה מה באמת עוצר מבעדי לכתוב ולמה דווקא עכשיו? 

האם כשאתם מתיישבים על הכיסא ומצמידים עט לדף - משהו בתוככם משתק את היד? ואולי כבר הצלחתם לכתוב מילה או אפילו משפט ושניה אחרי מגיע צונאמי של שיפוט וביקורת ששוטף אתכם?

מזל טוב! אתם אנשים כותבים.

​

כל יצירה שנובעת מבפנים במוקדם או במאוחר תיתקל במחסומים ואין זה מקרה. יש סיבה לעיצורים הפנימיים האלו והם מתחלקים לשניים:

• חסימה יצירתית - במקרים בהם הסיפור לא בנוי היטב וכאשר אני, כיוצרת - לא יודעת לאן הוא הולך, עולות חוויות רגשיות של חוסר בטחון ואי וודאות, זה עלול לייצר סביבה מאיימת שקשה ליצור בה.

• עצירה רגשית - לאורך המפגשים נבין למה הפנימיות שלי עושה הכל כדי לוודא שלא אקח עוד צעד אחד קדימה בכיוון שבו אני רוצה ללכת.

​

גם אני כמוכם, מכירה את החוויה הזו היטב: כאשר תהליך הכתיבה מאיים להפגיש אותנו עם שדים, כאבים, קולות מורידים והלקאה עצמית - הוא הופך למאבק בלתי נסבל, עד כדי שכיסא הכתיבה נראה כמו כיסא אינקוויזיציה.

​

החדשות הטובות הן שכתיבה יכולה להיות מלאכה מענגת, משמחת ומרוממת כיוון שהיא משחררת את הקול האותנטי בתוכנו שרוצה לצאת ולהישמע. 

כברת הדרך שעברתי לימדה אותי שדמות ה״סופר המיוסר״ שחוצב בסלע, נאבק, לא מוותר, מתייאש, מפסיק ושוב מנסה וחוזר חלילה -  היא טבעית -

אך לא הכרחית.

​

למעלה מ15 שנה שאני תלמידת ימימה (חשיבה הכרתית). הלימוד עזר לי אינספור פעמים במצבים של מחסומי כתיבה וקושי אל מול יציאה לאור. המשתתפים יקבלו ארגז כלים מובנה המכיל תרגילי כתיבה ייחודיים שימשיך אתם הלאה בדרכם היצירתית (ובחיים עצמם). 

​

מילות מפתח: הקשבה. אומץ. התבוננות. מלאכה. חום והתקרבות.

​

למי זה מתאים?

למי שמרגיש/ה עצירה פנימית (כמו חווית השתקה) אך במקביל כן יש רצון לבוא לידי ביטוי ולהשמיע את קולי.

למי שמתקשה עם שלב היציאה לאור - ״חציית קו הסיום״ (באופן רגשי).

למי שרוצה ליצור מתוך מקום נינוח, מפויס ובהנאה מחדוות הכתיבה.

להתרת קשרים פנימיים בין הערך העצמי לבין תוצרי הכתיבה/ יצירה.